13/11/08 (אולי- אילה פ. (דודה

 
אני נוסעת בשבילי הכפר
מולי פרושים שדות רחבים
אורות נוצצים
מעבר לפרדסים

הערב כבר ירד
ובמחשכים
ודאי
ילדים מתרוצצים
שעת השכבה ברוב הבתים

חשבתי שאולי אבוא
אתדפק על דלתך.
אולי אצלצל
אתייצב בביתך.

בחדר האמבטיה
אחכה
לשמוע קול מים
רכים
שלעוללים משתכשכים.

יש ונדמה לי
כי מוחי חווה עוותים
והחיים כתמול שלשום ממשיכים
כן אני הוזה.

מוטרפת,
אצעד אלייך.
אפתח את הדלת
בשתיקה רועמת
בציפייה לראות
את הצחוק
את הדמעות

אולי
אדומם מנועים
בלב השבילים
אייחל
לשמוע
צעדים קטנים
וכך סוף סוף אדע
כי היתה זו
רק הזיה.