הללי מתוקה- מיטל קפלן

 
2:00 בלילה, לא מצליחה להרדם, מיכלי שלחה לי הודעה שיש לך אתר, מרגע שנכנסתי לא יכולתי לצאת, קוראת את המכתבים, התודות, התעודות, עוברת תמונה תמונה, פיסות זיכרון, בוכה, כל כך בוכה עליכם. כמה מוצלחים ויפים אתם. פגשתי אותך במסיבת רווקות של מיכלי, אחרי שנים שלא התראנו... אני הגעתי והייתי הנציגה היחידה מהצבא, לא הכרתי שם אף אחת וידעתי שאת וציפי בדרך, איחרתן קצת, התרגשתי מאוד לקראת בואכן אחרי כל כך הרבה שנים שלא נפגשנו. המפגש היה כל כך נעים וחם ומקסים, התחבקנו ושמחנו שמחה אמיתית וכיפית, כאילו השנים לא עברו והכל המשיך מאותה נקודה בה נפרדנו, הכנות והחום והקירבה שכל כך מאפיינים אותך ואת 'ציפקה'. את היית כבר בחודש מתקדם עם בטן מפוארת, כדרכך היית כל כך חיובית ומפרגנת, לא הפסקת להחמיא לי על איך שאני נראית אחרי 2 לידות והיית כל כך אמיתית וכנה, דיברנו על החיים סיפרת לי בגאווה אינסופית על יובלי וכמה שהוא חכם ויפה ואיך הוא יודע את לשיר את כל השירים, ואיך במפגשים המשפחתיים הוא עושה לכם הופעות והצגות וכולם סביבו, אפילו הראית לי תמונות ואני הראתי לך של הבנים כמובן, סיפרת לי כמה ההורים והמשפחה מטורפים עליו, החלפנו חוויות על הריונות על ההורות, הייתי בהלם מההספק שלך... תואר שני קורס קצינים בהריון!!!! אבל תמיד היית כזאת רצינית, מפוקסת, עם שמחת חיים ענקית וחיוך של ילדה, אבל אחת שיודעת בדיוק לאן היא הולכת בלי יותר מדי חיפושים. לא התלוננת שקשה לך בקורס, רק הגעגועים והמרחק מהמשפחה, סיפרת כמה שאמא שלך עוזרת לך וההורים.. דיברנו על כמה זה חשוב כשיש משפחה קרובה. העלנו מליון זכרונות וצחוקים מהצבא, עדכונים, סיפורים, היה הרבה על מה לדבר... כשהגעת כל כך התנצלת על האיחור וראו על פניך איך שאת מרגישה לא טוב על האיחור- חזרת מקורס קצינים לשבת הביתה וניצלת את הזמן עם המשפחה כמה שיכולת ועם כל זה מצאת את הזמן להגיע לצפון בהריון כדי לכבד חברה טובה. כשהלכת חיבקת את מיכלי ובכית כל כך, כי לא יכולת להישאר יותר מדי והיית חייבת לחזור להספיק עוד כמה שעות עם יובלי.כזאת את. נפגשנו שוב בחתונה, גם שם היה מרגש, הכרת לי את יובלי, את בעלך, הראת לי כמה יפה ומדהימה אחותך וכשראיתי את אמא שלך אמרת לה:" אמא את זוכרת את מיטל מהצבא?? תראי איזה יפה היא תראי איך היא נראית אחרי 2 לידות" לא הפסקת להתפעל ולפרגן ולהחמיא. סיפרת לי שדניאל תשרת במוזיאון, רקדנו כולנו ושמחנו, כולכן הייתן סביב יובלי עטפתן באהבה וביטחון ואני חשבתי לי כמה אתם מדהימים. אלה הזיכרונות שנשארו לי ממך... הקול שלך חרוט במוח, אני יכולה לשמוע אותך מדברת עם השמחה שלך וההתפעלות והפרגון הכל כך אמיתיים. המציאות כואבת וקשה מנשוא. זה לא נקלט ולא מתעכל. וזה לא משהו שמסתדר איתך הילה מדהימה וטובה שלנו. אוהבת אותך. תחזרו כבר מהסיוט הזה