היללי, נשמה יקרה שלנו, האם את שומעת אותי? אילה פ. (דודה) 26/10/08

 
פקחתי עיניים לעוד בוקר של שבת, מנסה לתכנן מה היום. לאן הולכים איפה נאכל צהריים -עוד שבת סטנדרטית ואז היכה אותי הסיוט הזה ...! איפה את אני מתגעגעת אליכם!!!!
כמעט בכל שבת הייתם מגיעים כולכם את, יובלי ירדן ומייקל. יובל היה נכנס בקול צהלות שמחה, מעיר את הבית לחיים: איפה ליז הוא ישאל?(הכלבה שלנו) איפה הדגים? יובלי כל כך אהב להאכיל את דגי הזהב, בבריכת הדגים בכניסה לביתנו, משם היה ממשיך, לעצים לקטוף קלמנטינות תפוזים סיניים וזיתים מעצי הגינה ולהניח אותם בטרקטורון שלו שהמתין לו כאן משבת לחג . ולאחר ארוחת הערב, כשסיים להתענג על הפיצה שאבי הכין לו, יאללה מתחילים לעשות שמח באמת: מוזיקה מזרחית בקול רם וריקודים. כך היה חג סוכות האחרון, מי שהיה נכנס לרגע לביתנו היה ודאי חושב לעצמו : "התחרפנו" - כן, כאלה היינו.
אהבנו לעשות שמח להשתולל לרקוד לענטז ולחוש את טעם החיים. יובל נולד לתוך אוירה כזו של שמחה צחוק השתטויות והתחבר אליה. היה מרכז הבמה בכל אירוע משפחתי.היה לו קצב מדהים והוא לא ויתר על אף אחת מצוות הרקדניות שלו "תתה" ציפי, אמא הילה, דניאלי (דודתו) אופיר, רעות, זיוה ואנכי. זאת המשפחה המורחבת שאליה הצטרף מייקל , משפחה שהערך העיקרי שלה זה המשפחתיות, הביחד, הקרבה הגדולה, אהבת האין קץ אחד לשניה, המסירות.
תשאלו אותי מה זה מסירות?
זו אחותי היקרה, אמא " טראנס אטלנטית", ציפי - שטסה לכל קריאה למרות הקשיים להעדר מהעבודה ולהשאיר בית, כי הבן הבכור, גל, עושה קרירה בינלאומית. אמא שמיד עם סיום יום עבודתה בבי"ח רצה להכין צהריים, ונשארת לעזור עד שעות הלילה הקטנות.
זה אבא יהודה שקונה ועושה הכול למען ילדיו וחתנו. דבר לא קשה מידי עבורו.
זו דניאלי , אחות של הילה, שעוד בטרם יובל ידע לדבר קרא לה "אי".
זו אני, שמלווה אותם לאורך כל הדרך מרגע לידתכם, שטסה לאטלנטה לעזור עם שני תינוקות בהפרש קטן, כי ציפי אמורה להגיע מספר שבועות אחר כך לעזור במעבר להונג קונג.
זה דודה רותי ועמית בתה,הגננות שפוגשות בבוקר את יובל זה אחים ואחיות שנמצאים שם בכל עצה ועזרה שנדרשת. זה כל בני הדודים, הדודים הסבתות.
מדינה כולה עומדת ונדהמת, המוח האנושי מסרב להאמין שקטפו אתכם, סתם ככה בבוקרו של עוד יום בהיר אולי היה שם משהו נסתר שלא מגלים. אין ולא תמצאו.
רציתם להכיר את הילה, מהם שורשיה ? זו המשפחה שבה גדלה הילה, איזה אדם לדעתכם גדל למשפחה כזו, משפחה שהיא מלח הארץ. שהאהבה ומסירות הם ערך עליון עבורה. עם היסטוריה רבת שנים של תרומה למדינה של שרות קרבי. ילדה שהיא לא רק תפארת מדינת ישראל, עו"ד וקצינה מסורה, אלא תפארת משפחתה, יפת תואר כפי שנאמר במילות השיר "כל כך יפות שבא לבכות"!
אלוהים ,לא חשבנו שנבכה מהסיבות הכול כך לא נכונות!

בבקרי שישי תמיד ביחד. בכל בוקר שישי הייתי מקבלת טלפון מאחותי "מה התכניות שלך להיום ?והיינו קובעות איפה נפגשים עם הילדים הגדולים הקטנים הנכדים. תמיד בחמולה. ואם לא הספקנו אז שבתות בבוקר ובצהריים ואז אחינו רוני ומשפחתו היה מצטרפים. לא היה כיף גדול מזה. כך אהבנו!
כך חונכנו. ציפי , רוני ואנכי גודלנו כדור שני לניצולת אשוויץ. אמנו, שאיבדה את כל משפחתה בשואה, לימדה אותנו שמשפחה זה הדבר הכי חשוב בחיים. לא חיפשנו בילויים מיוחדים או אטרקציות גדולות כדי להיות מאושרים - להיות אחד עם השניה זה היה כמו לצאת לחופשה באי הכי אקזוטי בעולם. בחגים היינו נפגשים עם המשפחה המורחבת כל האחים של יהודה, אביה של הילה, בני הדודים והנינים לארוחת חג. תארו לכם את ערב ראש השנה האחרון- ציפי ויוהדה פותחים שולחן של 50 איש, אף פעם לא היה צפוף מידי או עמוס מידי. ציפי הטמיעה בנו את המשפט "אם יש מקום בלב אז יהיה מקום"
אהובתי, קראתי לך לילוש, היללי, הייתי דודה שלך בכל רמ"ח אברי. מה זה דודה? אמא שנייה.
נתנו לי זכות גדולה עם לידתך להוציאך מבית חולים וכך, בגאווה גדולה יצאנו הביתה כשאני נושאת אותך בזרועותיי.
היינו סוג של "דירקטוריון" משפחתי: שתי אמהות אחיות בכל דבר מתייעצות אחת עם השנייה ומבלי אפילו לסכם את העניין כשאם ובתה מתלבטות היו פונים לדודה לשמוע את דעתה.מן מוסד "בוררות" מוסכם. ידענו הכול האחת על השניה, סיפרנו חווינו, שאלנו, התייעצנו. לא היו שלדים בארון לאף אחד מאיתנו הכול פתוח, גלוי פשוט ואמיתי כל כך.
וכשסיפרת לי על אהבתך הגדולה למייקל, הייתי מאושרת בשבילך. הוא נראה כה שקט כה רגוע כה נעים הליכות. מי חשב? מי האמין? אילו מישהו אמר לי שזה עלול לקרות הייתי מאשפזת אותו בכפיה. אימצנו אותו לחיקנו בחום, בכל כך הרבה אהבה, קיבלנו אותו כמו בן. איך יכולנו לדעת שרעל זורם בעורקיו.
הבוקר שוב שבת ואני יושבת וכותבת לך את המכתב הזה ומתחננת בואי אלי גם היום עם יובלי וירדני, חזרי אלינו, אני אחכה לך לנצח.
מתוקה שלי, יפתי אהובתי. עכשיו אמא צלצלה אלי בוכה, כואבת היא מחכה לי בבית, רוצה שנלך יחד לבקר אותך בקברך הטרי. סלחי לי שאני מפסיקה פה אהובתי נמשיך את השיחה אצלך.