הילה מתוקה שלי- יעלי

 
הילה שלי מתוקה
רציתי לספר לך שלפני יומיים הכנתי ספגטי פטריות בשמנת, וכמו שקורה לי עם עוד מיליון ואחת מצבים, הציפוי אותי הגעגועים, העצבות הגדולה, התדהמה (שעדיין לא עוברת), הכעס והרגשת חוסר האונים האינסופית, לנוכח העובדה הלא תאמן, שאת פשוט לא כאן!!!
גם בפעם האחרונה שניפגשנו, עם הילדים, אצלך בבית, הכנת את הספגטי בשמנת, ליתר דיוק רביולי בשמנת המפורסם שלך.
אני לא יכולה להפנים את העובדה שכל זה איננו עוד.
מבחינתי פשוט נסעת לנסיעה ארוכה לחול וככה לא יוצא לנו לדבר.
החוסר מורגש וברור, אבל לא מתרכז לתודעה שזה לא זמני, שאת לא מתכוונת פשוט להופיע עם החיוך הענק שלך, לחבק ולנשק ולשאול לשלומי.
תמיד שואלת לשלומי... נראה תמיד שאת שמה את עצמך אחרי, שהכל בסדר אצלך.. הכל בסדר? אני כל כך אוהבת אותך, איך הגענו למצב הזה שהכל כל כך לא בסדר.
אנחנו מדברות המון בחלומות. ברובם את רגועה ושקטה, עם המון שלוות נפש אצילית, אותה אצילות שתמיד אפיינה אותך. גם בחלומות את רגועה ושקטה, אבל להתעורר ולהבין שמדובר בחלום ושהמציאות עולה על כל דימיון.... ונראה כאילו העולם כמנהגו נוהג, אבל זה לא ככה. הבור העצום שנפער, החלל הזה שנוצר, לא ניתנים למילוי ואין להם תחליף. אני רוצה לדבר איתך, לצחוק איתך, לרכל איתך( למרות שלא היית פרטנרית טובה לריכולים, זה פשוט לא באופי שלך), להעביר אחר הצהריים עם הילדיפ בגן שעשועים, בארגז חול.
אני רוצה לשאול אותך כל כך הרבה ולדעת שאת בסדר.
חשוב לי שתדעי שאני אוהבת אותך ואני יודעת שאת אהבת אותי באמת בחזרה, ללא עכבות ותנאים, אהבה אמיתית.
היו לנו שנים מדהימות של חברות, כזאת שמתקיימת ללא קשר לזמן וסביבה, כזו שקשה מאוד למצוא בין אנשים.
חשוב לי להגיד לך , ואני יודעת שאת שומעת, שאני עדיין כאן בשבילך ותמיד הייתי. וגם אם לפעמים קצת התרחקנו, וביום יום היה קצת עמוס ויצא שלא נפגשנו כמה שבועות, לא באמת התרחקנו...


מאז שאת לא כאן כל מפגש שלנו (יפעת ריבי אתי ואני) את שם/כאן, ממש איתנו.
כולנו מרגישות אותך ומספרות את הדברים כאילו שאנחנו מדברות עליהם איתך.
אני מרשה לעצמי לדבר בשמן של הבנות- את איתנו בכל צחוק, בכל דימעה, בכל סיפור ובכל זיכרון שעולה. ברגעים במרגשים והעצובים.
אני יודעת שאת איתנו, למרות שיחד עם זאת כל כך חסרה

יעל